גזר דין בתיק ת"פ 4390-06-08

רקע

הנאשם נותן את הדין ביחס לשני כתבי אישום אותם ביקש לאחד.

במסגרת תיק אחד, המדובר הוא בהתרחשות עובדתית אשר אירעה ליד תחנת המשטרה בראש פינה; במהלך אירוע זה איים הנאשם בפגיעה שלא כדין ברש"ט משה מלול באומרו לו כי יבוא יום בו הוא יתפוס את השוטר, הוא ישחט אותו, וזאת על מנת להפחידו ולהקניטו.

בהמשך למתואר לעיל, כאשר הודיעו רש"ט משה מלול ורס"ר ואפי עלי, לנאשם על עיכובו, התנגד הנאשם וסירב להתלוות אליהם לתחנת המשטרה. לאחר שהשוטרים הודיעו לו על מעצרו הוסיף הוא להשתולל, ואף דחף הוא  את השוטרים.

לפיכך, יוחסו לנאשם עבירות של איומים בהתאם להוראות סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן, עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה בהתאם להוראות סעיף 275 לחוק העונשין הנ"ל.

במסגרת התיק המאוחד, יוחסו לנאשם עבירות שעניינן: הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין וכן, עבירה של שבל"ר לפי סעיף 413 ג' רישא, לחוק העונשין.

בתיק זה, המדובר הוא בהתרחשות עובדתית אשר אירעה בתוך הכפר טובא ביום 22.10.07 בשעה 11:05 ו/או בסמוך לכך. אותה עת, השתמש הנאשם בטנדר טיוטא מספר רשיון 48-484-09 אשר בבעלות פאיז הייב, ונהג בו ללא רשות מאת הבעלים.

באותו מועד, נסעו השוטרים רס"ר יוסי פיטוסי ורס"ב יצחק פרג' בניידת משטרתית ומילאו את תפקידם כדין. כאשר הבחינו בנאשם, סימנו הם לו לעצור אך הנאשם לא שעה להוראתם וברח מהמקום בנסיעה.

בהמשך, כאשר הצליחו השוטרים לעצור אותו הוא הכשיל אותם במילוי תפקידם.

במסגרת הסדר טיעון אשר הושג בין הצדדים, הודה הנאשם במיוחס לו בשני התיקים (לאחר שעובדות כתב אישום אחד תוקנו) ובהתאם להודאתו, הורשע הוא בדין. לעניין הטיעונים לעונש, ביקשו הצדדים לטעון באופן חופשי כאשר הנאשם ביקש להפנותו לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות שירות.

טיעוני הצדדים

הצדדים טענו בפניי לעונש. המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונשים כדלקמן: עונש מאסר בפועל מרתיע, הפעלת מאסר על תנאי במצטבר, חילוט התחייבות, מאסר מותנה, קנס כספי, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי; זאת בהתחשב בחומרתן של העבירות המיוחסות לנאשם המחייבות עונש הרתעתי וכן, בהתחשב בעברו של הנאשם הכולל בחובו עבירות דומות. דברים אלה מקבלים המה משנה תוקף נוכח העובדה כי העבירות בוצעו עת ריחף מעל ראשו עונש של מאסר מותנה.

מאידך, עתר הסניגור המלומד להקל בעונשו של הנאשם. הסניגור ביקש להתחשב בעובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, הנאשם הפנים את חומרת מעשיו ומאז האירועים נשוא כתב האישום, לא הסתבך הוא בתיקים פליליים נוספים. הסניגור ביקש גם לייחס משקל לעובדה כי עובדות כתב האישום תוקנו ובכך הוקהה חודן של העבירות המיוחסות. כן, צירף פסיקה רלבנטית מקילה וכן טען לציפיה לגיטימית אשר נוצרה אצל הנאשם עת הופנה הוא לקבלת חוות דעת ממונה על עבודות שירות. לבסוף, ביקש להסתפק בהארכת המאסר המותנה  ולחילופין, הטלת מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

גם הנאשם עצמו טען לעונש, הביע חרטה וביקש שבית המשפט יבוא לקראתו ויעזור לו.

שיקולי ענישה וחומרת העבירה בראי הפסיקה

עת בא בית המשפט לגזור את דינו של נאשם זה או אחר, תר הוא אחר נקודת האיזון הקיימת בין מגוון שיקולי הענישה השונים. על בית המשפט לשקול נסיבות רבות כאשר חלקן קשורות בעבירות בהן הורשע הנאשם וחלקן קשור לנסיבותיו של הנאשם הכוללות בין היתר, הרשעות קודמות, סיכויי שיקום, שיקול של הרתעה אינדיבידואלית ושיקולים של הגנה על שלום הציבור ובטחונו. ( ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ. סגל ואח' וערעור שכנגד, פ"ד ל"ה (4), 232, 324). 

אין צורך להכביר מילים בדבר חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם כלפי השוטרים אשר ביקשו לבצע תפקידם על פי דין, וכן כלפי בעל הרכב, וזאת לפי העובדות כפי הנטען בשני כתבי האישום.

לא אחת נפסק כי, העבירות של איומים או מעשה אלימות המופנים כלפי שוטרים הפכו לנגע ממאיר ויש לעשות את כל אשר ניתן (תוך שמירה על עריכת איזון נכון וראוי בין כל השיקולים העומדים על הפרק), על מנת לעקור נגע זה מן השורש.

בפסק ע"פ 70589/00 בעניין שלוש שושנה נ. מדינת ישראל , (פורסם בנבו) נקבע כי: "שומה על בית המשפט להתייחס בחומרה לעבירות כאלו המבוצעות כלפי שוטרים ואף להעביר מסר חד משמעי למי שנמצא אשם בהפרות חוק אלו, כי גופם של משמשי הציבור איננו הפקר מרמס-לפורעי החוק".